מן הבמה הזעירה אל התיאטרון הרפרטוארי – ובחזרה

השחקן אילי גורליצקי, שהיה מקורב לנתן אלתרמן, הגדיר אותו כ”חית במה”. ואכן, בצד היותו משורר מן המעלה הראשונה, היה אלתרמן איש תיאטרון, וחייו ועבודתו קשורים קשר הדוק ביותר אל עולם הבמה. הוא היה מתרגם מוביל של המחזאות העולמית לעברית – החל במולייר, רסין, שייקספיר והקומדיה האיטלקית וכלה במחזות בני זמננו, למשל יונסקו. מאז ראשית דרכו כיוצר היה אלתרמן מחובר לעולם הבמה הזעירה (הקברט): תחילה לתיאטרון “המטאטא” ובהמשך לתיאטרון “לי לה לו”, עבורם חיבר פזמונים למאות ולעתים גם מערכונים. בשנות הששים חיבר סדרה של מחזות שהוצגו בתיאטרונים הגדולים, שכללה את “כנרת כנרת”, “פונדק הרוחות”, “אסתר המלכה” ו”משפט פיתגורס”: הוא זכה בגין זה לנראות רבה כמחזאי, אך גם ספג לא מעט כישלונות. באותו עשור בחר אלתרמן לחדש את פעילותו בתחום הבידור בשתי הפקות גדולות – תחילה “שוק המציאות” ובהמשך “צץ וצצה”, הצגה שעלתה על הבמה בשנת חייו האחרונה. בין לבין דרך כוכבו עם העלאת המחזמר “שלמה המלך ושלמי הסנדלר” בתיאטרון הקאמרי, ספק עבודת תרגום, ספק המצאה מקורית משלו. אלתרמן היה מחובר לתיאטרון גם מן ההיבט האישי, זאת בתוקף נישואיו לשחקנית רחל מרכוס והיותו אביה של תרצה אתר – שהייתה גם היא שחקנית, ולאחר מכן ממשיכת דרכו בתרגום מחזות לבמה.

הרצאתו של דן לאור, מחבר הביוגרפיה של נתן אלתרמן, תפרוש את הפן הזה בחייו וביצירתו של אלתרמן, בלוויית הדגמות שיכללו תעודות, תמונות, קטעי קול וסרטונים.

צילום התמונה: חיים גולדגרבר